רשומה ראשונה ו....טיול גשום!

שמי תֹם זמיר ויחד עם בעלי ושני ילדיי אני גרה כבר כמעט חמישה חודשים בסאו פאולו אשר בברזיל, במסגרת שליחות של ההסתדרות הציונית.
בעלי ואני מורים לעברית באחד מבתי הספר היהודיים בעיר.
יש המון מה לספר- איך חשבנו על שליחות, איך התגלגלנו לברזיל ואיך זה לגור כאן, ועל כך ברשומות הבאות..
מאז שהגענו אני רוצה לפתוח בלוג ולספר בו על כל החוויה השונה שעוברת עלינו, אבל עומס חיי היום-יום והעייפות גרמו לי לחכות עד עכשיו.

ולמה עכשיו?
כי בברזיל (כמו בכל חצי הכדור הדרומי) שנת הלימודים הסתיימה זה עתה, ויש לנו חודש של חופש לפני ששנת הלימודים הבאה תתחיל. החלטנו לנצל את החופש ולצאת לטיולים קצרים פה באזור, לא יכולים להתרחק מידי בגלל שבע"ה עתיד להצטרף עוד גברבר למשפחה בחודש וחצי הקרובים..

אז לכבוד הטיול הראשון- התיישבתי ופתחתי בלוג.

נסענו לעיירה campos do jordau  שנמצאת שעתיים וחצי נסיעה מהעיר סאו פאולו.
ברזיל מחולקת למדינות והעיירה הזו נמצאת בתוך מדינת סאו פאולו (שהעיר שלנו היא הראשית והגדולה בתוכה).
זו עיירת נופש שנמצאת בהרים, בגלל שאנו נמצאים בעיצומו של הקיץ חשבנו שיהיה כיף להיות שלושה ימים בהרים הקרירים (בסוף נפלנו על שבוע גשום וחורפי מידי..אבל נהנינו בכל זאת!)
בדרך- ירוק בעיניים. כמי שכל חייהם גדלו בתוך הירוק וגרים עכשיו בעיר אפרורית- זה כבר מרחיב את הלב.
כאשר מתקרבים לקמפוס רואים את העננים על ההרים, מראה מיוחד מאד וכולנו מתרגשים.

ומתחילים לעלות להרים...

הילדים מתרגשים, אנחנו נכנסים לתוך העננים ובהתלהבות מוציאים ידיים מהחלונות "להרגיש" את הענן.
ובכניסה לעיר- שער מיוחד מקבל את פנינו, עוצרים את האוטו ופונים למרכז המבקרים לקבל מפה וקצת הסברים (אנחנו עוד עובדים על הפורטוגזית שלנו, בינתיים נעזרים בחברים שבאו איתנו ליום אחד בדרכם לריו דה ז'נרו, הם כאן כבר שנתיים ומדברים ממש טוב פורטוגזית.)

הגענו לכאן ממש יומיים לפני חג המולד הנקרא בברזיל NATAL ולכן כל העיר מקושטת ומוארת באורות מיוחדים.

 זה בניה יצחק- מציץ מתחת לכובע..

שמענו שיש רכבל אז רצינו לעלות עליו עד ל"הר הפיל", אבל כשהגענו אמרו לנו שהרכבל פתוח רק בימי חמישי ולכן עלינו עם האוטו להר הפיל, יש משם תצפית מדהימה על כל העיר- הבתים פזורים בין ההרים.

 (מימין לשמאל- בניה, דודי בן של חברים שלנו, עמישב)

 וזה מלאכי..

 והנה הרכבל- מלמעלה..

והנה פיל- להצדיק את שם ההר..

והפרחים האלה- שנראים כמעט מלאכותיים- צומחים בכל מקום בקמפוס, גם בגינות וגם בין העצים על ההר.. 

כשהגיע זמן ארוחת צהרים הגשם התחזק וחיפשנו מקום לאכול בו, עברנו בדרך ליד מסעדה מיוחדת שכל כולה תנינים, להפתעתנו הם הסכימו שנשב להם במסעדה עם האוכל הכשר שלנו, תפסנו להם שולחן, הילדים רצו בין התנינים, ואפילו קיבלו תניני פלסטיק קטנים!

תנין ענק שמתחיל ברחבת המסעדה והגוף שלו יורד למטה (יש מדרגות בפנים אבל לא ירדנו..)

 בריכה עם כמה תנינים מפוחלצים:

וזה כבר במפל נחמד שיש בעיר- מפל טבעי שהפכו אותו לאטרקציה תיירותית.

שימו לב לעץ המיוחד- יש מלא כאלה כאן בקמפוס, אנחנו ממש התלהבנו מהם וקראנו להם "עצי חנוכיה" הם נראים כמו משהו שצומח אצל המומינים...

עם דודי- הבן של חברים שלנו, ברקע המפל.

והצטלמנו גם כשלגיה ושני גמדים, העיקר שנהנינו.

"עכשיו לעשות פרצוף!"

זעפני?!

רוב התמונות צולמו מהאוטו כי היו כלכך הרבה בתים יפים שתוך כדי נסיעה צילמתי הרבה.

 היום השני:

הנוף מהצימר שלנו.

עוד עץ חנוכיה- אבל שונה ודומה יותר לחנוכיה..

בניה התיישב בחיפושית לילדים (תמורת תשלום יש גברת נחמדה שדוחפת מאחורה במדרחוב של העיר, לנו הספיק לשבת ולהתלהב.)

גויים,גויים אבל הילדים שמחים לפגוש את הסבאים האלה בכל מקום (כאן הוא נקרא פאפאי נואל- פאפאי=אבא)

מצאנו בית עם מגן דוד, לא הצלחנו לגלות למה...

לכל אורך העיר יש רכבת תיירותית, עשינו סיור ברכבת, 50 דקות מהנות ומצחיקות (היו גם הסברים מרתקים על ההסטוריה של העיר אבל כישורי הפורטוגזית שלנו לא היו מספקים..פשוט נהנינו מהבתים היפים, ההרים מסביב והירוק בכל מקום!)

תמונה מתוך הרכבת- שימו לב לפאבלות על ההר- שכונות יותר עניות צפופות על ההר

והנה נהגי הקטר

 אלה התמונות היחידות מפארק horto floresto - פארק ענק המשתרע על שטח עצום בהרים, ניסינו להגיע לשם עם החברים ביום הראשון אבל היה גשם, הפעם היינו נחושים יותר וכבר נכנסנו לפארק, התיישבנו לפיקניק ליד המון נחלי מים ומפלים ואז התחיל הגשם.....ניסינו לחכות בחנות המזכרות עד יעבור זעם אבל הגשם רק התחזק וראינו שכולם בורחים, אז התקפלנו גם.
בפארק יש אזור עם המון מפלים ונחלים, צמחיה מיוחדת לאזור הזה, גשרים ואזורי פיקניק. בנוסף יוצאים מן הפארק כמה מסלולי טיולים רציניים בהרים- החל משני קילומטר והלאה, פעם שלא יירד גשם נבוא מוכנים...

עמישב על רקע הצימר עם פרח שקטפנו לו בצידי הכביש

וזה החלון של הצימר- מקום פשוט, רק בשביל להניח את הראש..

 היום השלישי: מזג האויר האיר לנו פנים בבוקר, קיוינו להספיק קצת יותר.
התחלנו בנסיעה לpedra do bau צוק על ההרים שיש לו צור מיוחדת, יצאנו מהעיר והתחלנו לעלות, הנוף מדהים, בארץ הזו שכל השנה יש בה גשם- העצים והשיחים מגיעים לגבהים שאנחנו לא רגילים לראות. ובתים חמודים בין העצים, הרבה צימרים ומלונות אבל גם בתים של אנשים שממש חיים פה.

 וכמה דקות אחרי שהתמונות למעלה צולמו (היתה שמש חזקה וחם)- התחיל לטפטף, היינו בעיצומה של העליה להרים, הדרך התחלפה לשביל עפר ולאט לאט המכוניות שנסעו לפנינו התחילו לחזור חזרה, התלבטנו אם לחזור מהפחד להתחפר בבוץ (בארץ זרה, בלי שפה..) והחלטנו לנסות עוד קצת (היו איתנו בדרך ג'יפים ומכוניות שכן המשיכו אז לא היינו לבד) הנסיעה היתה מפותלת ויפה, מרגישים בסוף העולם מנותקים מהכל, שביל עפר וסבך ירוק מסביב.
בסוף הגענו לתצפית, כנראה ממש ממש לפני הצוק עצמו, הגשם התחזק מאד וראינו שגם הגי'פים שהיו לפנינו עצרו שם ולא המשיכו.
עצרנו את הרכב, מ-ד-ה-י-ם-!! למרות שהראות היתה גרועה בגלל הגשם, הערפל והעננים קשה לפספס את הגובה הרב, הרגשנו על גג העולם, ההרים מסביב עצומים, ומבעד לענן מבצבץ הצוק שלשמו התכנסנו היום-

 קשה מאד לראות, בעיקר ישבנו באוטו והתפעלנו כי הגשם היה ממש חזק, יצאנו לשניה כדי להתפעל מהגובה אבל לצלם היה אפשר רק מהאוטו.בתמונה למעלה רואים רק את קצה הצוק- כולו בתוך הענן.
המסקנה- חייבים לחזור לכאן שוב!
הדרך חזרה היתה מפחידה אפילו יותר (מזל שהילדים לא שמו לב כמה דאגנו.. ירידות ועליות בתוך בוץ חלקלק, כשאנחנו יודעים שאם ניתקע יש מאחורינו אולי 2-3 מכוניות שספק אם יוכלו לעזור לנו) אבל היה ממש ממש שווה!

משם נכנסנו לעוד סיבוב בעיר, קמפוס מפורסמת בתעשיית הסוודרים שלה (אנחנו מבינים למה- גבוה קר וגשום פה) אז יש סריגים, סוודרים, כובעי וצעיפים בכל מקום.

חנות חמודה שכל העצים לידה היו "לבושים", עברנו לידה בכל אחד מהימים והחלטנו לעצור לצלם. כל-כך פשוט וצבעוני ומשמח!

זו החנות, גם העציצים לבושים...

 להתראות - קמפוס דה ז'ורדאו! מבטיחים לחזור שוב בקרוב, ובמזג אויר יפה יותר!

והתמונה האחרונה לרשומה הזו- כמה רחובות מהבית, כבר בתוככי סאו פאולו הסואנת- "שחינו" עם האוטו ברחוב המוצף ששוב מתפללים בלב שהאוטו לא יעצור באמצע.

כמובן שיום אחרי שחזרנו היתה שמש חזקה והגשם פסק, אבל למרות הכל נהנינו מאד, היה כיף לקחת פסק זמן מהעיר הגדולה ולראות ירוק בכל מקום. מחכים לפעם הבאה שנצא לטיול.

עד כאן להפעם..