ברית, בית ספר, קהילה ומה שביניהם חלק ב'

והנה מה שנכתב עוד באותו יום במייל השבועי להורי ביה"ס+ התמונה:

Queridos pais,

Tivemos, na sexta-feira, 07.02, um momento muito marcante e emocionante em nossa escola. Pela primeira vez, realizamos um Brit Mila na Sinagoga Or Yossef, que contou com a presença dos alunos do G9 ao Ensino Médio.

O casal de morim Malachi e Tom Zamir, que veio de Israel em agosto de 2013 para dar aulas em nossa escola, teve um filho (menino) na sexta-feira, 31 de janeiro.

Pelo fato deles sentirem que a escola é a família deles aqui no Brasil, pediram para realizar a cerimônia de Brit Mila na nossa sinagoga. Trata-se de um casal que veio especialmente para dar aulas na escola, sem antes ter vindo ao Brasil, sem falar português.

Desejamos que o Neta Yehudá cresça com muita saúde e traga muitas alegrias à família Zamir.

תרגום של גוגל טרנסלייט עם שיפוצים שלי:

הורים יקרים, היה ביום שישי, 07.02, רגע מאוד מרגש בבית ספרנו...

בפעם הראשונה, התקיימה ברית מילה בבית הכנסת אור יוסף, בו השתתפו תלמידי G9 בתיכון. 

למלאכי ותם זמיר, שהגיעו מישראל באוגוסט 2013 ללמד בבית הספר, נולד בן ביום שישי, 31 בינואר. 

בגלל העובדה כי הם מרגישים שבית הספר הוא המשפחה שלהם כאן בברזיל, התבקשנו לבצע את טקס ברית המילה בבית הכנסת שלנו. זה זוג שהגיעו במיוחד ללמד בבית הספר בלי לדעת פורטוגזית לפני ההגעה לברזיל.

אנו תקווה כי Yehudá הנכדה יגדל  עם בריאות טובה, יביא שמחה למשפחת זמיר.

(כן, נטע בפורטוגזית= נכדה. אבל כבר למדנו להסביר בפורטוגזית מה זה נטע, אז מי שתוהה מקבל הסבר.)

ולמה קראנו לילדון נטע יהודה?

נטע- התחלה של צמח, נטיעה רכה בקרקע. מצד אחד- שורשים עמוקים, היונקים מים ומחוברים לאדמה. מצד שני- הנטע פונה למעלה, מחפש שמש, רוח ונמצא בצמיחה.

רצינו לאחל לנטע שלנו שמצד אחד- יהיה מחובר לשורשים, לארץ, לתורה, למשפחה, לערכים החשובים לנו. ומצד שני- שיגדל להיות מי שהוא ירצה, שישאף למעלה, שיצמח, שיפעל, שייצור.

יהודה- הרבה הודיה על התינוק הזה, על ההריון שלו, על הלידה, על הפלא הזה שנקרא בריאת האדם. וגם- חיבור חזק מאד לארץ האהובה שלנו, שממנה אנחנו מנותקים זמנית.

וכמה מילים על ההפתעה שלנו (לטובה) מהחיבוק שקיבלנו מבית הספר ומקהילת "מזרחי".
כשהגענו לכאן ידענו שבעוד כחצי שנה נעבור כאן לידה וברית בע"ה לבד, רחוק מהמשפחה ומהחברים.
 היו חששות- מי ישמור על הילדים שנלד, איך מארגנים ברית לבד, איך יהיו הימים שאחרי הלידה, בנוסף לחששות הרגילים שמלווים כל סוף הריון.
עוד לפני הלידה כבר היו לנו שלוש אופציות לשמירה על הילדים כשניסע לבי"ח- שלושה בתים שהיו מוכנים בכל שעה ביום לקלוט את ילדינו בשמחה.והמון הצעות לעזרה בכל דבר..
נשות קהילת "מזרחי" המדהימות דאגו לנו לארוחות צהרים חמות במשך שבועיים והכמויות שהגיעו גרמו לנו להקפיא הרבה ולאכול את הכל במשך כמעט חודש! זה נשמע בר כמעט טריויאלי כשגרים ביישוב/מושב בארץ, אבל כאן זה לא קורה כ"כ, אנשים נעזרים בעיקר במשפחה וכולם התגייסו לכבודנו בגלל שאנחנו לבד. ממש התרגשנו מזה.
 כל הזמן היו טלפונים ששאלו איך אפשר לעזור, ומה אפשר לעשות. בחור אחד יקר במיוחד לקח את הבנים שלנו לגלידה עוד כשהייתי בבי"ח.. אז ב"ה- לא רק שהחששות התבדו- באמת היתה לנו עזרה רבה והרבה חברי אמת שהתגייסו.

והנה עוד תמונות מהברית, הקרדיט לצלמות המוכשרות: שרה עטר וטלי כהן:

הסבא-סנדק

שימו לב לצד שמאל למעלה- הפלאפון של מלאכי- עם אבא שלו בשידור חי בסקייפ!

רוקדים...

הכרית שהגיעה בהפתעה מישראל!

אני וידע- מנהלת האירועים בביה"ס, שעמלה בשביל הברית הזו רבות.וגם חברה טובה...

מימין: ידע, מישלי, אני, רבקה, טלי (שצילמה את התמונות מהפוסט הקודם) וז'אנה- מנהלת החטיבה

בקערה האמצעית- פאון דו קייז'ו- לחמניות גבינה ברזילאיות- אחד הדברים הטעימים..

ברית, בית ספר, קהילה ומה שביניהם חלק א'

עוד לפני הלידה התחלנו להרהר בברית שבע"ה נערוך לבננו.
אופציה אחת היתה לעשות בבית הכנסת של הקהילה שלנו קהילת "מזרחי"- קרוב הביתה, בחברת חברי הקהילה בה אנו מתפללים, חוגגים את החגים ונעזרים בהם כשצריך.

אך כשהתחלנו לחשוב על תפקידנו כאן עלתה לנו אופציה שניה:
ממש לפני שהגענו לסאו פאולו נחנך בביה"ס שלנו ("בית יעקב" ע"ש יעקב ספרא) בית כנסת גדול ויפה.
בית הכנסת משמש לתפילת שחרית במניין כל בוקר (תלמידים מגיל בר מצוה ומורים) ומשמש מרכז חשוב בביה"ס.
חשבנו שאם נקיים את ברית המילה בבית הכנסת שבביה"ס נרוויח כמה דברים:
1. התלמידים הבוגרים (בעיקר תלמידיו של מלאכי כי התלמידים שלי קטנים ומתפללים בכיתות) יהיו שותפים במצוות ברית המילה, דבר שהם לא בטוח רואים לעתים קרובות.
2. חברינו המורים והרכזים יוכלו להשתתף בברית, מה שלא היה קורה לו היינו עורכים אותה בביה"כ. כך מי שלא מלמד באותה שעה יוכל להיות שותף.
3. השליחות שלנו היא שליחות הוראה- ביה"ס הוא לב ליבה של השליחות שלנו והוא ה-בית שלנו בתקופת השליחות, הרגשנו צורך לקיים דווקא במקום הזה את הברית.

שוקולד של חיזוק וברכות מבית הספר- הגיע אלינו עוד בשעות של הצירים..

הלכנו לדבר עם נשיאת בית הספר- אסתר דיין (למשפחת ספרא) עוד לפני הלידה- רצינו לוודא איתה שיש אישור לכזה דבר, בכל זאת בריתות לא התקיימו מעולם בשטח ביה"ס וזה חידוש.. בנוסף רצינו לבדוק אם נוכל להישאר אחרי הברית ולערוך בתוך מתחם ביה"ס את סעודת המצווה (יש לבי"ס מטבח ואפילו חנות לעוגות ומוצרים קפואים, אך לא ידוע לנו שעשו שם אירועים)
אסתר שמחה והתרגשה, וחזרה אלינו כמה ימים אח"כ עם אישור, כמובן שבהתאם ליום בו אלד (אם בשבת/ראשון- הברית תהיה בביה"כ בשכונה)

אז יומיים אחרי הלידה- לאחר שביררנו בוודאות מתי היה זמן השקיעה והבנו שאכן נטע יהודה נולד ביום ששי, ל' בשבט (יום הולדתו ה- 78 של סבא שלי!) התחלנו לארגן את הברית.

איך מארגנים ברית בבית יעקב?
סטייל בית יעקב...
מנהלת האירועים של ביה"ס- ידע, ומנהלת האירועים היהודיים בביה"ס- מרים, ישבו עם מלאכי על כל הפרטים, לא ציפינו שביה"ס יפנה בשבילנו כלכך הרבה זמן והשקעה. אבל הן ישבו עם מלאכי וארגנו את האירוע כאילו הוא אירוע בית ספרי- קבעו מי עושה מה, ומה שנותר לנו לעשות הוא לדבר עם מוהל, להזמין את האנשים + לתת לאיש הביטחון של ביה"ס רשימה שמית של הבאים (בית הספר שלנו סגור באבטחה כבדה, יש שמירה רצינית ולא נותנים לכל אחד להיכנס) וכמובן לשלם בסוף על האוכל.
הזמנו גם צלמת מקצועית- חברה שעובדת איתנו בביה"ס (אבל נמצאת בחל"ד) שיהיו תמונות למשפחה בארץ.

בלילה שלפני הברית- הפתעה מרגשת- אבא של מוציא מהמזוודה שלו את כרית הברית המשפחתית.
במשפחת סמיט, משפחתה של סבתי מצד אבא, יש כרית לעילוי נשמת סבתא רבא שלי ע"ה- חיה-רבקה סמיט. גם עמישב ובניה הונחו על הכרית הזו בברית המילה שלהם. כאן בברזיל הרחוקה חברה הציעה לי כרית לברית שיש ברשותה ואחרי הלידה ביקשתי ממלאכי להתקשר אליה, לא הבנתי למה הוא מתמהמה ולא מבקש ממנה כבר.
מסתבר שאבא שלי שיתף אותו בהפתעה.
וכך- גם בצד השני של העולם- הכרית של סבתא חיה-רבקה שימשה בעוד ברית של בן-נינה.

המוהל- הרב לניאדו, שאביו הוא רב מוכר כאן בסאו פאולו ומוהל ותיק בעצמו, השרה עלינו הרבה ביטחון. אביו הוזמן ע"י ביה"ס לבוא לברית וכיבד אותנו בנוכחותו.
הסנדק- אבי היקר, שטס הרבה שעות כדי להשתתף במעמד המרגש הזה. ממש התרגשנו שהוא היה איתנו.
הקווטערים- זוג חברים יקרים ומאד קרובים, מורים איתנו בביה"ס.


בבוקר הברית אנו מגיעים. קודם תפילת שחרית, בינתיים ידע מפנה אותי לחדר שהוכן בשבילי מבעוד מועד. ההשקעה בפרטים הקטנים מדהימה אותי.

בחדר חיכה שולחן עם קפה, מים, מיץ תפוזים טרי ועוגות.התרגשתי מההשקעה.

כמה דקות לפני הברית נשלפים פלאפונים+ טאבלטים שהוכנו על ידי חברים שלנו מבעוד מועד- ומתחילות שיחות סקייפ לארץ, לבני המשפחה שרחוקים מאד. מי יותר ומי פחות, לא עם כולם הצלחנו אבל חלק מהמשפחה ראתה את הברית בשידור חי. מי שהחזיק את המכשירים היו תלמידים שלנו.

המעמד היה מרגש מאד.
קודם כל- כי אנו זוכים בפעם השלישית להכניס בן בבריתו של אברהם אבינו, להתחבר לעם ישראל ולשרשרת הדורות.
אבל הפעם היתה רוממות רוח נוספת- והיטיב להגדיר את זה רב ביה"ס שדיבר לפני הברית, באין משפחה קרובה, קהילת ביה"ס היא המשפחה שלנו.
הרגשנו עטופים בהמון אהבה, סביבנו עמדו תלמידים ותלמידות, מורים, רכזים, מנהלים, עובדים, חברים מקהילת "מזרחי" וממש לא הרגשנו לבד.
זו היתה זכות גדולה לקיים מצווה כזו חשובה בתוך ביה"ס, עם כל האנשים האלה סביבנו.

ועכשיו די לדיבורים- הנה התמונות, הקרדיט לצלמות המדהימות- שרה עטר וטלי כהן:

בחדר "ההנקה". מחכים שיתחיל..

התלמידות..

ספסל הV.I.P מימין לשמאל: אסתר, נשיאת בי"ס בית יעקב. גרסיה, מנהלת בי"ס בית יעקב. ליליאן, מנהלת הגן+כיתות א'

התלמידים...